ליטל פייטר האגדי

פרק 1 - כדור הבדולח.

היית זו שעת בין-ערביים וג'ון היה במקלחת, כל גופו כאב, האימון היה קשה.

ג'ון: "אמא, מה יש לאכול, אני הרוס אחרי האימון הזה, כל כוחות הקסם שלי זועקים למנוחה!"

ג'ון לא שמע כל תשובה והתחיל לחשוב שמהוא פה לא בסדר, אמו אף פעם לא נתנה לו לחכות לתשובה.
הוא יצא מהמקלחת ולקח את המגבת, התעטף כולו ויצא לחדרו, כאשר יצא מחדר המקלחת שמע זעקה לעזרה,
ג'ון רץ אל דלת הכניסה, ערום למחצה, ועקב אחר הקול, כאשר חצה את החצר הקטנה והמטופחת של אביו (עצים רבים עם אדניות מטופחות בפרחים שונים), קיבל את התדהמה של חייו, כל חביריו וחברותיו היו בחצר הקדמית*, והוא ערום למחצה ראה שאמו סתם עבדה עליו, למטרה מרושעת שהיא, מסיבת הפתעה...

*אביו של ג'ון חקלאי ועבד רבות בטיפור הגינות שלו, הגינה הקרובה ביותר לבית היא החצר הקטנה (כך קורא לה ג'ון), הגינה השנייה היא החצר הקדמית.

"נו מה, מה אתה חשבת? ששכחנו? לאאא! לקח מלא זמן למצוא מתנה, איזה כדור בדולח מעצבן או משהו" אמר קול מאחורי ג'ון, כשהסתובב גילה שזהו חבר ילדותו, דיפ. ברוב מבוכתו, בגלל האימון שכח לגמרי את יום הולדתו, שכל כך ציפה לו.
אביו של ג'ון התקרב אליו וטפח על שכמו, אחר, הוציא ממעילו מתנה בצורת ספירה עגולה לחלוטין, ליבו של ג'ון החסיר פעימת לב, הנה - כל מה שעבד עליו כל חייו.
ג'ון הושיט יד, נזהר שלא להפיל את הכדור השביר, כאשר נגעה ידו בכדור הוא חש את זה, את הקסם המפעפע בגופו, דמו געש והוא חש אושר, אושר עילאי שתמיד חש בעוצמה נזולה כאשר ביצע קסם פשוט, כמעט שהפיל את המגבת, הוא הרגיש את הכוח העובר מן הכדור אליו, ואז הכל נפסק, ולפני שהצליח לחשוב על משהו, ראה את וודי, מופיע מולו, כשהוא אוחז בספירה השבירה, הוא אמר מילה אחת, "תודה", לאחר מכן נעלם משם.
כשהביט שוב, ראה את הזעם בעיניהם של כל הסובבים, והבין שהם לא כועסים עליו, אלה על היצור חסר הכבוד הזה, וודי. ג'ון היה מתוסכל, מתנת הקסם המתקדם בידו, והוא איבד אותה...

פרק 2 - זיפנר.

ג'ון היה במיטתו, הוא לא זז ממנה כבר יומיים, אמו ואביו (וגם כמובן חבריו) התחילו לדאוג לו.
ג'ון למען האמת, לא באמת היה במיטתו, הוא מעדיף שיחשבו ככה, זוהי רק אשליה, ג'ון בינתיים יצא החוצה לנסות לעלות על עקבותיו של וודי, ללא הצלחה כלל.

"אסק טראסק מנורמגן ג'ונבון וודי!" אמר ג'ון, אך, שוב, הלחש לא עבד, לא משנה היכן...
"לעזעזל, אני בחיים לא אמצא את המתנה! ואני חשבתי שאני יכול להתקדם..." מרוב טיפשותו וזעמו של ג'ון הוא לא שם לב, ומעד על מקל, אחר שקם הסתכל על המקל בזעם.

"אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש..." אמר קול. ג'ון קפץ ממקומו וכמעט חטף התקף לב.
מולו עמד איש זקן, בבגדים אדומים כדם. כובע חסר צורה, זקן ארוך ונפוח, שיער נופל שבאמצעו קרחת קטנה, האיש נראה כאילו שאין לו מושג איפה הוא...
"אני יודע בדיוק, גם אני הרגשתי ככה שהטמבל ההוא גנב לי את החולצה! היא עלתה לי הרבה, בטח 13 מטבעות זהב..." אמר האיש.
"מי אתה ומה אתה עושה פה?!" אמר ג'ון, בכעס רב.
"אני, אממ, איך קוראים לי...? חכה שניה! אני יודע! פיזרן, לא רגע רגע פינזר, לאלאלאלא! זיפנר, כן! בדיוק, מה אני עושה כאן? אני מחפש את הכדור שלי, כדור כזה שקופץ..." אמר זיפנר.
"ובכן לך מפה ואל תחזור לעולם!" אמר ג'ון.
לפתע נראה כאילו שהאיש קיבל תבונה חסרת גבולות, עיניו קיבלו ברק של ערמומיות וחוכמה.
"אתה לא מחפש את הבדולח נכון, טוב כנראה שלא, להתראות פיק." אמר זיפנר.
"לא קוראים לי פיק זקן שכמוך, מה אתה יודע על הבדולח?" אמר ג'ון.
זיפנר: "אני יודע הכל, הכל, מה אמרת? בדולח? ובכן אההה..." אצבעותיו שיחקו בכובעו בעצבנות "בדולח, אהה הזוהר הצפוני כמו בדולח נכון?"
ג'ון: "ספר לי על הבדולח..."
זיפנר: "טוב, חייב לזוז, להתראות, היה נעים... אמממ... פיק נכון? ביי פיק!"
ובקול נפץ נעלם לו הזקן...

פרק 3 - (אין לי שם חח)
ג'ון זעם, כיצד יכל הזקן המקומט והדבילי הזה לחמוק באמצעות קסם מתחת לידיו שלו? הוא, זה שמתאמן 3 שעות ביום על קסמו! בלתי אפשרי!!!

בעודו תוהה במעשי הזקן הגיח לו יצור מהיער, יצור שאחרי מבט הייתם מזהים כשודד (Bandit),
ג'ון כולו מתוסכל לא שם לב אליו וזכה באגרוף לבטנו כתשובה. ג'ון נדרך וקפץ לאחור בתנועת מגננה.
בלי גינונים כלשהם התחיל בלחשו הפשוט ביותר אך דיי חזק.
"בולאט ז'ורנגז פולשאק!" צעק ג'ון ומידיו וצא לו כדור קסם סגול שהתנגש בפניו של השודד וגם לו להעלם לגמרי. רק בגדיו נותרו זכר... כשהתקרב ג'ון לבגדיו של השודד ראה מעין כרטיס. בהרימו את הכרטיס ראה:

---------------
גילדת השודדים
---------------
שם: שודד מס' 3.
מטרה: לשדוד (מה חשבת שהצטרפת לגילדת השודדים?).
מיקום: יער ליאון.
מפקח: וודי.

ג'ון טחב את הכרטיס המקומט ממילא לכיסו וחזר לביתו. בפעם הראשונה מאז הגניבה ג'ון ירד לאכול עם בני ביתו. אך הוא לא שכח...
כעבור כמה ימים הגיע דיפ לביתו של ג'ון. דיפ ניסה להתגונן מפני קסמיו של ג'ון - ללא הועיל כמובן...
דיפ היה בטוח שג'ון שכח מהכדור ההוא... דיפ לא ידע שקסמו החזק של ג'ון נובע מזעמו על וודי.
כאשר בפעם השלישית בערך נפל דיפ על ברכיו מקסמו של ג'ון, הוא שמע צבי. דיפ מומחה לציד לא מאבד כזו הזדמנות וסימן לג'ון. זה קרה כל כך מהר שאפילו ג'ון לא ידע בדיוק מה קרה, הוא רק ראה את דיפ מסתער ורגע לאחר מכן אכלו נזיד צבי (xD). כשהרים ג'ון את מבטו מהצלחת ראה לפתע את הזקן מסתכל עליו מהחלון.
ג'ון קם מהשולחן בזריזות, מנסה לא למשוך תשומת לב ויצא החוצה.
זיפנר: "נו מה? איך מסתדרים, לא ממש טוב אני מניח, אתה מתאמן לתורניר נכון? לא רגע, את זה תדע עוד יומיים, איפה השרביט שלך, אממ, לא משנה זה עוד שבועיים בערך, כבר רצחת את וודי? אני מתכוון, אמממ, התקלחת עם וודי?"
ג'ון: "על מה אתה מדבר?!?!"
זיפנר: "אח, אתה תדע עוד מעט חבר..."
ג'ון: "זיפנר..."
זיפנר קפץ לאחור והסתכל סביבו.
זיפנר: "איפה?! איפה הוא?! הוא תמיד עוקב אחרי!"
ג'ון שכבר התייאש התחיל לחזור לביתו כששמע.
זיפנר: "לך בעלות השחר מחרתיים ליער ליאון. לך מזרחה."
כשהסתובב לא ראה זכר לזקן או אפילו לטביעות רגליו...

פרק 4 - הנרי.
כעבור יומיים, ג'ון שלא שכח את הזקן המקומט, הגיע ליער ליאון.
בהגיעו ראה את, הנרי, חברו שאבד ביער בעודם ילדים, הנרי היה פצוע.
היער שינה את הנרי. הוא היה שרירי. הוא הכין לעצמו קשת מענפים, וחצים מקני-במבוק ואבנים בקצוות.
הנרי היה מעולף, וככל הנראה התרחש שם קרב.
ג'ון התרכז, הוא לא ביצע לחש זה כבר שנים.
"קיוריו הנרגו ג'טנן!!!" צרח, כתוצאה יצא מידו כדור כחלכל, הוא קירב אותו להנרי.
הקסם זרם בעורקיו של הנרי כמו נמלים. נכנס לפצעים ושיקם את העור הפצוע.לאט לאט הרים את הנרי ולקח אותו לביתו. בהגיעו הביתה ראה אותו אביו שעסק בחצר שלו (חפרפרות והכל...) ובא לעזרתו, כבור כשעתיים חזר הנרי להכרתו, קפץ ממיטתו של ג'ון וחיפש את חציו. כשראה את ג'ון פלט קריאת הפתעה.
הנרי: "יון זה אתה? יון!".
ג'ון שנרדם בעודו שומר על הנרי התעורר וכמעט שצעק.
ג'ון: "הנרי, חבר יקר שלי, מה עשית ביער ליאון? אתה יודע שזהו מקום מסוכן!"
הנרי: "הטורניר, חייב להתאמן לטורניר."
ג'ון: "על מה אתה מדבר??".
הנרי: "טורניר הליטל פייטר, התאמנתי, והתקיפו אותי מאחור, זה היה... אני לא זוכר!!!!!!".
הנרי טפח בידו בדרגש מיטתו של ג'ון והשאיר שם את חריטת כף ידו בעומק של כ-2 ס"מ.
ג'ון נבהל מתגובתו של הנרי - חברו השליו והשקול שלא נחפז למסקנות.
ג'ון: "הטורניר, הייתי בטוח שזו רק אגדה!".
הנרי ירק את מילותיו: "שטויות, זה אמיתי".
ג'ון: "אבל זה בלתי אפשרי! ג'וליאן מת!".
הנרי התחיל לצחוק כמטורף.
הנרי: "מי המפגר שסיפר לך את זה? הוא בלתי מנוצח, הוא חזר מהמתים, הוא שולט בשאול!".
ג'ון: "אבל, זה אומר, ש... שהוא ישעבד את העולם, כמו שניסה לפני 70 שנים."
כעבור כמה רגעים של שקט אמר ג'ון בהיסוס.
ג'ון: "אבל, מי יתאסף הפעם? גיבורי העולם הישן מתים!!".
הנרי: "ישנה נבואה... אבל, אסור לי! הבטחתי!!".

פרק 5

כעבור כמה ימים לאחר מציאתו של הנרי, הוא נעלם. כולם חושבים שברח, אך ג'ון בספק..
ג'ון התחיל לחפש רמזים אחר וודי אך לא מצא כלום, כעבור כמה ימים חזר למקום שבו תקף אותו השודד,
הוא לקח את בגדיו והשתמש בלחשיו ע"מ לחזק את האשליה שהוא שודד.
כעבור 3 שעות של חיפושים, מצא ג'ון עוד שודד, שכנראה ארב למישהו.
שודד (לא ידוע מס' אז אני ארשום ?): "מה אתה עושה כאן?! וודי קרא לכולנו בקרחת היער השביעית!"
ג'ון: "שמע, איבדתי את דרכי, ואני חטפתי מכה בראש ככה שאני לא זוכר היכן הקרחת השביעית".
שודד ?: "אני אעזור לך, אבל תן לי כמה רגעים".
השודד לקח כמה צעדים מאחורי ג'ון וכנראה עשה משהו.
כשג'ון הסתכל עליו ראה שהוא (כנראה) משתין.
שודד ?: "על מה אתה מסתכל? חולה נפש! בוא נזוז, ועוד משהו, יש לי חברה אז...".
ג'ון: "נזוז!".
כעבור כמה דקות. השודד עצר שוב לצד הדרך ועשה משהו.
הוא התקרב לג'ון וסימן לו להמשיך.
כעבור בערך שעה (עם הפסקות קטנות של השודד) הגיעו השניים לקרחת יער.
המקום נראה נטוש, אך ג'ון היה בטוח שמסתכלים עליו...
לאחר כדקה של בחינת המקום התנפל עליו השודד והפיל אותו לרצפה. לקחו לג'ון כמה רגעים להבין שארבו לו, זה מה שעשה השודד חשב לעצמו ג'ון, הוא סימן להם!
במקום היו כתריסר שודדים, כולם מכוונים עליו.
השודד הראשון שג'ון הלך עימו אמר: "חברים! שודד מתחזה! חשב שיצליח לעבוד עלי! נהרוג אותו!!!".
כל השודדים רצו אל ג'ון.
ג'ון שהיה לוחם מנוסה מנשימתו הראשונה כתינוק, קפץ על רגליו והלך אחורה באיטיות.
הוא ידע שרק דבר אחד יוכל להציל אותו, והוא לחש הדיסק, אבל לא היה לו זמן!
הוא התקרב אל השודד הראשון, ובכל כוחו, בעט באיזור רגיש מאוד, השודד השתנק וכמעט איבד את הכרתו,
כל השודדים הסתכלו על ג'ון במבט של חלחלה וזעזוע.
עכשיו, אמר לעצמו, עכשיו!!!
ג'ון: "דיסקסטו לוקרציו שנדזיו!".
ההרגשה חזרה אליו, האושר! הוא לא רצה להרפות, אך ידע שהוא חייב.
מכל גופו של ג'ון יצאה לה אנרגית קסם, ונאגרה למעין כדור.
למילת פקודת הקסם של ג'ון, הפך הכדור לדיסק.
עוד פקודה והדיסק נשלח במהירות עצומה אל עבר 8 מהשודדים.
המוח של השודדים זעק להם 'תברח ימפגר!!!', אך הדיסק היה יותר מידי מהיר, לאחר כ4 שניות, שכבו 8 שודדים מתים, שודד אחד נאנק מכאב, אבל, שלושה היו מוכנים לקרב.
ג'ון נכנס לטראנס שלאחר הכישוף, הכאב של אובדן האושר, כעבור 3 שניות חטף לו בעיטה לבטן, ועוד אגרוף לגב.
ג'ון זעם, הוא טפס את אחד השודדים, עירער את משקלו, ונתן לו כדור-קסם מדוייק לפנים.
השודד השני התקרב אל ג'ון, ג'ון קפץ אחורה וחיפש נשק. כשראה סכין משתלשל מאחד המגפיים של השודדים המתים, הרים אותו והתחיל לאיים. השודד (שהיה הטיפש בחבורה) הסתער על ג'ון, הוא זכה לפיגיון בגרונו כתשובה. ג'ון חש כאב מפלח בגבו, והוא הבין, השודד השלישי, התגנב מאחוריו, והוא טיפש מזעם לא שם לב! הוא הסתובב במהירות ותקע את הפיגיון בעינו של השודד, השודד התעלף, וג'ון שהרגיש צורך לכסות את עקבותיו שחט אותו ואת האחד שעדיין בכה מכאב.
ג'ון חזר לביתו, מתוסכל מזה שלא למד שום דבר חדש על השודדים, ועל וודי.
הוא נכנס למיטתו, התהפך, והלך לישון.

פרק 6.

לאחר האימון (שבוע לאחר המפגש עם השודדים),
ג'ון שלא שם לב לשליטה בכוחותיו - איבד אותה ופוצץ את שק האורז המסכן...
דיפ שבא לבקר נבהל מכמות עוצמתו של ג'ון.
דיפ: "מה לעזעזל... לפני שלושה שבועות לא יכולת בכלל לקרוע את שק האורז."
ג'ון: "אממ, טוב אתה מבין... נורא חם כאן אתה לא חושב? כי אני חושב שחם פה נורא... ואממ..."
דיפ: "אף פעם לא ידעת לשקר ג'ון... לעולם לא."
ג'ון: "למען האמת שאין מושג בכלל, יום לאחר שיצאתי למסעי בחיפוש אחר השודד, התחלתי להתחזק בהדרגתיות."
למשמע קול נפץ הסתובבו ג'ון ודיפ, כשהסתכלו ראו זקן בגלימה אדומה כדם...
זיפנר: "שמע נמאס לי מהמסעות האלה, מה אני עושה כאן? אה כן! פיק אתה פה??"
ג'ון הביט הזקן בסלידה ובכעס: "לא קוראים לי פיק חלאה שכמוך."
זיפנר: "טוב אז, חייב לזוז לחפש את פיק, וודי מחכה לו אתה יודע..."
הזקן התחיל לדבר אל איש בלתי נראה לצידו של ג'ון: "אתה יודע שג'ן, כן ג'ן, היא עם פיירן! גם אני לא האמנתי!"
ג'ון: "זיפנר?"
הזקן המשיך לדבר אל האוויר כמו שזוהיא חוויה בלתי נשכחת.
ג'ון נגע גלימתו המרופטת של הזקן וצרח באוזנו: "זיפנר!#!#%"
זיפנר: "מה?? מה אתה רוצה!"
ג'ון: "זה אני פיק, נלך לוודי?"
זיפנר: "פיק, כמה זמן לא ראינו אותך, מה שלום המשפחה?"
הוא חיבק את ג'ון כאילו שהוא דוד אהוב ואבוד שלו.
ג'ון: "נלך לוודי עכשיו..."
זיפנר: "כן כמובן!"
זיפנר הלך אל השיחים ואיך שהוא נראה שכל הדרך ביער פנויה, אין עשבים מציקים, אין עצים שחוסמים את הדרך...
ג'ון ראה לפתע גוף של מישהו זז על הריצפה.
במבט שני ראה שזהו וודי שנפצע ברגליו ולא יכול לזוז.
בראות וודי את ג'ון הוא שיגר עליו שני יריות קסם אדומות כאש.
היריות היו במרחק 30 ס"מ מראשו של ג'ון, ולפתע הן נעלמו כאילו לא היו קיימות לעולם.
ג'ון לא דמיין לעצמו עד כמה יכעס בראותו את וודי שוב, הוא שלקח את מתנת הקסם המתקדם ממנו, ולא נתן לו להתקדם! שחיסל את חלומו הגדול.
הוא הוציא את ידיו מכיסיו והתחיל בלחש, וודי חסר האונים הסתכל על המחסל שלו.
ג'ון התרכז, אך לא יכל, בגלל זעמו הרב, הוא שבר את הקסם והוציא את פגיונו של השודד (שלקח מעינו)*, והתחיל במלאכת העינויים, ראשית הוא דקר את עיניו של וודי, המתענג על הדם, שנית הוריד את עורו של וודי בקילופים איטיים עם הפיגיון, אחר לקח כמה סרפדים והצמיד למקום שפעם היה בו עור, לאחר מכן שפך חול, ואז פתח את בטנו של וודי ונתן לו לגסוס.
זיפנר, כך ראה, נעלם לו, אך, במקום בו היה זיפנר לפני כמה דקות, היו על הרצפה כתמים אדומים וכחולים.
בבדיקתו של בגדיו של וודי מצא מכתב**, המכתב אמר:

-----
וודי היקר,
תודה לך על מתנה זו, אני מבטיח לך שבעולם הבא שנייצר, אתה תזכה לחיות.
מתנה זו מבטיחה לך מקום, אך לא מעמד.
שלך,
אדון האופל והאימה.
-----

ליד החתימה של "אדון האופל והאימה" היה סימן קטנטן, בצבע סגול, עיגול עם ריבוע בתוכו.
הוא טחב את הפתק חסר התועלת כנראה למגפו ובדק את בגדיו של ג'ון שוב.
הוא מצא לו פגיון עשוי פלדה טהורה***, לא מאמין על מזלו הטוב, הוא שם את הפגיון בחגורתו, והלך, משאיר את וודי למות.


* אותו פגיון שנלקח בקרב נגד השודדים, בסופו של דבר ג'ון לקח אותו.
** לפני עינויו של וודי, הפשיט אותו ג'ון.
*** הכסף בעולם ההוא הולך כך,
פלדה שווה כמו עשרת אלפים שקלים,
זהב שווה כמו אלף שקלים,
כסף שווה כמו 300 שקלים,
נחושת שווה כמו 100 שקלים.
שימו לב, המחירים הולכים לפי קילוגרם (אלף גרם). מטבע אחד = 10 גרם

פרק 7

כעבור כחמישה ימים לאחר המקרה המצער מאוד עם וודי, ישב ג'ון בחצר אביו.
הוא ישב ובחן את הפיגיון, הפגיון היה מכושף, אך הוא עוד לא מצא מה מכושף בו...
כעבור כחצי שעה של בחינות תפס מראה בוהק את עינו,
כמו השמיים התערבבו עם אש, נוצרה סופה, אך אף דבר לא נפגע ממנה, לא הצמחים ולא החיות.
כשהתפזרה הסופה ראה ג'ון את זיפנר, מנקה אבק מעד גלימתו.
ג'ון: "מה אתה עושה כאן?"
זיפנר: "טוב לא צריך להיות גס רוח פיק, לא עשיתי שום דבר רע..."
ג'ון: "אוך תשתוק כבר..."
זיפנר: "זזנו אם כן? אתה יודע, צריך להשיג לך מרביט לתורניר..."
ג'ון: "מרביט...?? על מה אתה מדבר זקן מתפורר שכמוך?"
לרגע אחד ג'ון היה בטוח שניצוץ של רצחני זעם עמד בעיניו של זיפנר, אך בהסתכלו, לא ראה כלום.
זיפנר: "נזוז אם כן!"
ג'ון כבר התייאש, הוא הלך אחרי הזקן, הזקן הוביל אותו עד למקדש הרוס למראה באמצע היער.
זיפנר הוביל אותו עד לדלת המקדש, ג'ון נכנס פנימה ושם לב שזיפנר נעלם (שוב סימנים אדומים וכחולים על האדמה בה דרך זיפנר לפני כמה שניות).
בהכנסו למקדש ראה ג'ון פסל ענק, מכוסה טחב,הפסל היה בצורה של מלאך, האוחז בחרב, שפוסלה כך שאור השמש (שבקושי נכנסה, רק דרך איזה פתח בקיר שנראה שעשיו כך שהוא מכוון על החרב) ייגרום לה להראות כאילו שהיא בוערת.
על הרצפה היה מסומן כוכב ומהכוכב נמתח קו שהוביל עד הפסל.
בהכנס ג'ון לפנים הכוכב, הואר הקו (בצבע סגול) עד לפסל, ועיניו של הפסל הוארו (אחת בוורוד, אחת בתכלת) ופיו החל לזוז, ג'ון נכנס לעמדת מגננה וקיפץ מצד לצד, מחכה לכדורי קסם או חצים שיפגעו בו.
הפסל: "אתה הוא הנבחר! האיש הנערץ, אדון, אנו זקוקים לך, ע"מ לעצור את כוחו של ג'וליאן, הוא עומד להגיע למעמד של אל, ואנחנו האלים לא מוכנים לכך, אסרנו על עצמנו לפגוע באנשי הארץ, אך נעניק לך נשק רב עוצמה וספר לחשים, שיעזורו לך במלחמה עמו."
ג'ון: "א...אבלל למה אני?!"
הפסל: "אנו צופים בך זמן רב, מאז הולדתך, נולדת עם כוח רב, אתה היחיד שיכול לעזור לנו נגדו."
עיניו של הפסל ריצדו, כאילו שהוא מחכה לתשובתו של ג'ון.
ג'ון: "אעשה זאת, אך, היכן אוכל למצוא את ג'וליאן?"
הפסל: "אתה תדע בעצמך, בבוא הזמן..."
עיניו של הפסל הואפלו, והוא נראה חסר ייחודיות כמקודם.
ג'ון לקח את השרביט, ודיפדף בספר במהירות, כמה מכותרות הלחשים היו:
"חמישה באחד"
"ענק במקום קטן" {הודעה מחוץ לסיפור: אין זו כוונה לשום דבר מיני}
"אשליית-על"
"הגנה משופרת"
"אדמה זזה"

ג'ון רץ אל ביתו, והתחיל ללמוד את הספר החדש.

פרק 8 -
כעבור כיום לאחר ההליכה למקדש,
ג'ון עבד על הספר יום וליל, אך הספר כמו התנגד לו בפעילות רצחנית.*
הוא פשוט לא הצליח לבצע את הלחשים.
ג'ון כבר התחיל להתאמן לטורניר הליטל פייטר, דיפ עזר לו כמובן, ג'ון שם לב לכמה דברים מוזרים בכוחותיו.
כדור הקסם שלו, הפך זהוב וכמעט שהמיס לדיפ את החרב בחוסמו את הכדור, החרב התלבנה ושרפה את ידו של דיפ כאשר בדק מה קרה לה.
לחש המגן של ג'ון נעשה זהוב גם הוא, ונמשך 5 דקות שלמות בשיאו.
הדיסק של ג'ון הפך סגול-כהה וחתך פלדה יצוקה**.
משב רוח עבר באוויר וכשג'ון הסתובב ראה את עצמו מול זיפנר, הזקן היה מרופט מתמיד, ועמדו עלים בשערו.
זיפנר: "פיק, חייבים לזוז, ג'וליאן קלט אותך, חייבים לזוז!".
דיפ החוויר: "על מה הוא מדבר?".
ג'ון נראה כאחד שעומד להתעלף: "לא יכול להסביר דיפ, אני חייב ללכת, להתראות חבר טוב! להתראות".
זיפנר אחז בידו של ג'ון, ולמרבה הפלא של ג'ון, הוא התחיל ללחוש משהו בשפה לא מובנת לג'ון,
רק אחרי הפעם השלישית שהקשיב הבין שזיפנר מדבר בשפת הקסם!
לאחר כ-10 שניות, הופיעו ג'ון וזיפנר בצינוק, הצינוק נראה כמו שאיש לא היה בו כבר למעלה מ20 שנים,
זיפנר איבד את הצבע בפניו, עיניו זעמו וכמעט שרשפו גיצים.
בהסתכלו שוב, לא ראה זכר למבט זה בפניו של זיפנר, הם המשיכו בצינוק, שלפתע מול ג'ון, הופיע בריון שרירי וענקי (ביחס לג'ון כמובן), זיפנר הסתכל מהצד בזמן שהביריון תפס בג'ון חסר המזל, הניף אותו באוויר וריסק אותו על הרצפה.
ג'ון כולו נוטף דם, התחיל בתהליך כדור הקסם שלו, הכדור השתחרר, הפעם, לא מידיו של ג'ון, אלה משרביטו, כדור קסום עם זנב בצבע כסף, הכדור פגע בביריון והעיף אותו קדימה למרחק של 12 מטרים, ברגע שבו פגע הביריון ברצפה, הרצפה נמסה, כשהתפזר העשן, לא ראו זכר לגופה של הביריון.
זיפנר: "חבר, יש משהו שאני רוצה לספר לך!"
בהביטו בעיניו של זיפנר ראה ג'ון, ברק של ערמומיות, בור של מידע, דמעות של סבל וחוכמה עצומה.
זיפנר: "שמי הוא פירזן, אני נבחרתי ללמד אותך את קסמי האש והקרח".
ג'ון: "אב... אבבב... אבל, אתתתהה אחדד מהגיבורים שחיסלו את ג'וליאן בעבר!!"
זיפנר: "זה נכון, אבל כבר אז ידענו שהוא יחזור, כל הלוחמים הקריבו את חייהם כדי לתת לי חיים ארוכים יותר, שאוכל למצוא את נבחר האלים, וללמד אותו כל יכולת שאנו, הגיבורים יודעים, יש בי חלק מכל גיבור, מכל נשמה של גיבור, ואתה חייב ללמוד ממני את הכל, או שאנו אבודים."
ג'ון: "אבל, מה קרה לך, למה אתה עושה הצגה של זקן מטורלל?"
זיפנר: "זו אינה הצגה, ג'וליאן מצא אותי, ועינה אותי, במקום הזה, מאז איבדתי את שפיותי ורק בפעמים נדירות אני מתחבר לצד שאתה מדבר איתו כעת".
ג'ון: "אבל, אני לא מצליח ללמוד אפילו את הספר הזה!"
ג'ון הראה לו את הספר אשר קיבל במקדש.
ג'ון: "ובכל מקרה, אף קוסם לעולם לא הצליח לשלוט בשני האלמנטים, הקרח והאש!"
זיפנר: "איני קוסם אחד, אלה שניים, שהתחברו על מנת להפוך לאל, אבל, לא הצלחנו, האלים שלחו את ג'וליאן להרוס אותנו, אבל איבדו שליטה עליו, ועכשיו הוא זה שמנסה להפוך לאל, קלאסי לא? האלים יוצרים מפלצת שרוצה לחסל אותם..."
ג'ון: "נתחיל באימונים, אדון".

*כל קוסם קורא את מילות הלחש ומבטא אותן, קוסם שלא מצליח ללמוד איך לבטא לחש נכון, לא מצליח לבצע את אותו הלחש, מילות הלחש שבספר בעלות 7 הברות.

** ג'ון בטעות חתך פסל במקדש, מפלדה יצוקה (שווה הון, זוכרים?)

פרק 9 -
לאחר המכה השלישית נפל ג'ון על הרצפה, חלקו שרוף, חלקו קפוא, קסמיו של פירזן היו חזקים, המגן שלו לא הצליח לעצורם, שלא לדבר על לשקפם.
"תחשוב ג'ון, יש לך את ספר הקודש של ליקנס, השתמש בלחשים ממנו!" אמר פירזן.
"אבל, אני עוד לא הצלחתי לעשות שום לחש משם!" אמר ג'ון, ואז הבזיק רעיון במוחו, מה עם ההטיה של הלחשים האלה, היא ללא הטיה?!
"שילאד רפלאקט איטאק," משרביטו של ג'ון נורה מגן, משולש מגודלו של המגן הקודם, פירזן ירה יריית קרח עליו, והמגן שיקף את ההתקפה*.
פירזן: "מצויין, סוף סוף הצלחת, אנחנו יכולים להתקדם."

תוך כיומיים שלט ג'ון בכל לחשי הספר, אך, לא בלחשי האלמנטים**.
"אני בחיים לא אצליח לשלוט בזה!" הוא הכריז, ואז הוסיף, "זה בלתי אפשרי, אני לא יכול לחשוב על האש הפנימית, ולשלב אותה עם הקרח החיצוני, אני אפילו לא יודע מה זה אומר!".
פירזן: "תחשוב על זה, למטבע יש שני צדדים, אחד אש, אחד קרח, איך גורמים לצדדים לגעת אחד בשני?
מכופפים את המטבע!".
ג'ון: "אבל, אבל..." הוא עמד באמצע התא שבצינוק, והתחיל שוב, בתהליך המייגע, הוא מצא את האש שם אותה בידו, את הקרח שם אותה בידו, ואז דחף את ידיו אח על השניה, דבר לא קרה....
פירזן: "תכופף!!".
שוב התחיל בתהליך: מצא את האש שם אותה בידו, את הקרח שם אותו בידו, ואז בהבקרה של הרגע, דחף את ידיו לפנים, וגם לידיים לגעת אחד בשנייה.
מידיו נורת לה קרן זהב ארוכה, אבל מאוד מאוד דקה.
פירזן: "עכשיו רק תתאמן, כאילו חייך תלויים בזה, מכוון וחיי כל העולם בידיך".
לאחר כשבוע הצליח ג'ון לשלוט בקרן, וגם למד איך לגרום לאש וקרח, לצאת מידיו בפיצוץ ענקי.
פירזן היה מרוצה ממנו, וג'ון הרגיש שזה הזמן לנוח, הוא התמוטט על הרצפה ונרדם.
בחלומו ראה, חורבן והרס, מוות של אנשים, ואותו מחזיק את העתיד הטוב בידו הימנית, ואז מרסק את העתיד הטוב.
הוא התעורר בבהלה, והתחיל להתאמן שוב, עם כל המרץ שלו.
פירזן: "אתה מוכן, נלך אך טורניר הליטל פייטרס".
ג'ון נבהל, כבר הוא צריך ללכת...
פירזן, אין זמן! קדימה!
ג'ון התחיל ללכת עם פירזן בצינוק, ואז רצפת הצינוק התחילה לעלות, והם מצאו את עצמם מסתכלים על איצטדיון ענקי...


* המגן פועל כך, שואב את ההתקפה שהיא פוגעת בו, ואז שולח אותה לכיוון הנגדי.
** אש, קרח.

פרק 10 -

כשחשב לאחור ג'ון, הבין שהוא לא זוכר כלום מההרשמה, רק פתאום הגיע תורו, הוא עלה לקרב נגד פיירן.

"והנה הם מגיעים חברים, הנה מגיעים הפייטרים! הקרב השלישי, ג'ון נגד פיירן!!!" אמר הקריין.
מכאן איבד ג'ון את קולו של הקריין, העוצמה זרמה בו, הוא התחיל את הקרב עם ריצה לאחור, לקחת את הקרב מרחוק. בהסתובבו ירה את כדור האנרגיה שלו, אבל, כשלא שם לב, ירא פיירן כדורי אש עליו, הכדור הראשון התנגש עם הכדור של ג'ון, והשאר פגעו בו.
לאחר מכן, שלח ג'ון כדור אנרגיה על פיירן שפגע והפיל אותו מרגליו.
כשקם פיירן, השתמש בכוחו להוציא עוד כדור אש, אבל ג'ון היה מוכן לזה, ונתן מכה פשוטה לכדור, מה שהחזיר אותו לפיירן. פיירן שלח עוד כדור אש, בזמן שג'ון מיקד את כוחו ללחש שלמד מהספר.
מידיו של ג'ון יצאו 5 דיסקים זהובים, שפגעו בפיירן במהירות הבזק וחיסלו אותו, אבל ג'ון נפגע מכדור אש.
"המממנננצצצחחחח הווואאאא ג'וון!!!!!!!" קרא הקריין, הקהל קם על רגליו והריע.
ג'ון היה שמח, הוא בכלל לא הרגיש שכוחותיו הגיעו להתחלתם, לאחר כמה שניות שם ג'ון לב למשהוא, הנרי היה שם, והוא הפסיד לדיוויס.
ג'ון קם על רגליו והשתמש בלחש הריפוי הקלאסי, היו לו כמה כוויות...
קרב הבא! ג'ון נגד דיפ!
דיפ קם והלך אל הזירה, ג'ון גם כן, דיפ קרץ לו.
"אני לא רוצה להלחם בך ג'ון, אבל, זה מה שהוחלט! אז, תן בי את כל מה שיש לך, אתה בכל מקרה תפסיד" אמר דיפ.
"אני לא הולך להפסיד, אתה תפסיד" אמר לו ג'ון בתגובה.

הקרב החל, ג'ון רץ אל דיפ ואז עצר בפתאומיות, והתחיל בלחש ה...
דיפ הסתער על ג'ון, לפתע ראה שהוא עוצר ומכין לחש, "עכשיו או לעולם לא!" הוא אמר לעצמו, הוא רץ אל ג'ון, ופתאום הופיע מולו מגן הקסם הזהוב של ג'ון, דיפ נתקע במגן והתחיל לדמם.
"אז ככה זה מה? אין בעיה ג'ון, אני אראה לך את הכוחות האמיתיים שלי!" דיפ הוציא משהוא מכיסו ושם אותו על חרבו, זה היה יהלום אודם, ג'ון חש בהילה המיסטית של היהלום.
"אני אנצח!" ובקריאה הזו הסתער דיפ על ג'ון, ג'ון שעוד היה בטראנס שלאחר הלחש, נכנס לתוך קומבו רצחני של דיפ.
בסיום הקומבו, ג'ון הרגיש שהוא מדמם במהירות, הוא השתמש בלחש המגן, אך מכל אימוניו, למד איך לעשות מגן משני צדדיו בבת אחת, עשה זאת, ירה יריית אנרגייה בין המגנים, ואז ריפא את עצמו.
ג'ון כעס על עצמו, דמו געש, הוא יצא ממחבוא מגנו, והשתמש בלחש האלמנט המסובך שלמד.
ג'ון מיקד את כוח האש בידו, ואת כוח הקרח ביד השניה, מתח את ידיו לפנים, וגרם לשני האלמנטים לגעת אחד בשני, קרן עצומה יצאה מידו, דיפ הגן מפניה, אך לא החזיק מעמד, דיפ התעלף.
"חברי, לא חשבתי שאראה משהוא כזה, בכל מקרה, ג'ון מנצח שוב!" הקהל היה כולו בתדהמה, הקרן יצרה מעין תעלה עגולה, שנמתחה מג'ון למקום שבו עמד דיפ, ואז לאחר כמה שניות שאג הקהל בקריאות עידוד.

פרק 11 -
הקרב עוד לא היה שלו, הוא חיכה לתורו.
הוא ישב בחדר ההמתנה ובדיוק שמע צרחת כאב מחוספסת.
ג'ון חייך, את עוצמתו האמיתית אף אחד לא הכיר.
ואז הוא ראה את זה, הוא ראה את אדון הכאוס והאבדון, סביבו הילת כוח שחורה, פניו כמסכה, גלימתו שחורה-סגולה, בגדיו כחולים.
ג'ון בהה בג'וליאן, מאסטר כוחות האופל, שליט כל הנשמות. ואז כאילו הרגיש ג'וליאן את מבטו, סובב את ראשו והסתכל אל ג'ון, ישירות לעיניו.
ג'ון ראה את עצמו טובע בעיניו השחורות כמו תהום הנשייה של ג'וליאן, הוא ראה את מותו שלו באלפי דרכים שונות, העולם הסתחרר סביבו, הוא רצה להקיא, אבל גופו לא הרגיש את הצורך, הוא כמעט התעלף אך ברגע הזה נשמע קולו של הקריין המפסיק את הקרב, ג'וליאן ניתק מג'ון את מבטו.
ג'ון הרגיש כאילו שב לחיות בו-ברגע, הוא הרגיש ממוקד, ורשם לעצמו הערה:

לעולם לא הסתכל ישירות לעיניו של ג'וליאן.

הקרב השלישי שלו היה נגד דיוויס, ג'ון ראה את דיוויס נלחם ומתאמן פעמים רבות.
הוא ידע שהוא חייב לתקוף מרחוק, לדיוויס יש קומבואים מסוכנים ביותר של בעיטות.
לעומת זאת, לדיוויס יש גם כדורי אנרגיה קטנים משלו.
אני חייב לפתח אסטרטגיה נגדו, חייב! אמר לעצמו ג'ון.

הקריין: "הנה הם עולים, הנה הם עוליםם!!! ג'ון נגד דיוויס, כן חברים, זה הולך להיות קרב מעניין!"
ג'ון: "דיוויס, מי יתן והטוב מבינינו ינצח" {בליבו אמר: "אני אנצח!"}
דיוויס: "שתוק, שחצן."
איך הוא מעז לכנות אותי כך? אני, פניתי במחווה ידידותית, והוא יורק לי בפרצוף! אני אראה לו, אני אתן את המכה השניה בחוזקה, הוא עוד ייראה.

הקרב החל וג'ון עוד לפני שהספיק לזוז נכנס לקומבו קשה מאוד של דיוויס, זה התחיל בכמה בעיטות, ואז התקדם לשלושה כדורי אנרגיה בפניו, ובנוסף לכל, כשעוד לא הספיק לקום, דיוויס תפס אותו, הרים אותו ונתן לו חמישה בעיטות מסובבות.
כאב פילח את ג'ון, הוא רצה לצרוח, אך זכר את שיעור מס' אחד של פירזן, השאר רגוע, אל תתן לכאב להשפיע.
ג'ון קם על רגליו, והבזק של רעיון קפץ אליו, אם הוא יכול רק לתזמן את זה...
ג'ון השתמש בלחש יריית האנרגיה מיקד את הקרח החיצוני, אך פיספס, וזה עלה לו בחמישה כדורי אנגריה קטנים של דיוויס.
הוא ניסה שוב, השתמש בלחש יריית האנרגייה, מיקד את הקרח החיצוני, נגע בזנב הירייה, ואז, כשדיוויס חשב שיוכל לגבור על ירייתו של ג'ון עם כמה כדורים קטנים שלו, יריית הקרח שיכפלה את עצמה עם כל ירייה של דיוויס שנתקלה בה, ודיווי קיבל 20 ירייות קרח מכוונות ישירות אליו, דיוויס השתמש בבעיטות המסובבות שלו, אך, ללא טעם, היו יותר מידי ירייות, 16 פגעו, 4 חוסלו על ידי דיוויס.
דיוויס עצר קפוא, הוא הסתכל על ג'ון בפחד, הוא ידע מה מחכה לו...
ג'ון מיקד את עצמו, והחליט להשתמש במהלך שלו, שלמד, הוא הכין 4 דיסקים זהובים, מיקד שני דיסקים בשני דיסקים אחרים, כלומר, היו 4, נבחרו 2, לכל אחד מהשניים נוסף 1 כוח קסם.
בזכות כוח הקסם הוא יכל לשלוט בדיסקים.
הוא שלח אחד מהדיסקים כדי להרים את דיוויס לאוויר, ואז, במיצמוץ עין אחד, ערף הדיסק השני את ראשו של דיוויס.
כולם עצרו בתדהמה, הם לא האמינו שג'ון יכול להיות כזה, כזה מרושע.
הקריין: "והוא ניצח! בחיים לא ראיתי משהו כה לא מהוגן, אבל הוא ניצח ביושר!"
ג'ון שמח, אבל לא הבין כיצד יכל להיות כזו מפלצת שרצח את דיוויס, הוא לא עשה שום דבר שזה יגיע לו.
אבל ג'ון כבר ידע שהכוח יעלה לו לראש, הוא חייב להתחיל לרסן את עצמו.
ג'ון קם וחזר לחדר ההמתנה, לחכות לתורו שוב.

פרק 12 -
ג'ון ישב וקרא איזו מודעה על מישהו שעבד ביער ליאון לפני כמה ימים, מישהו בשם ג'ייסון,
הוא לא ייחס לכך מחשבה רבה, וכך כששמע צעדים, הסתכל, וראה, הנה לפניו, ג'וליאן שוב.
בלי מילים מיותרות, ג'ון שלף את שרביטו, שלא השתמש בו בקרבות, והשפיל את עיניו אל בטנו של ג'וליאן.
האם זה רק נראה לו? מה חלף בגופו של ג'וליאן? רעד של סיפוק? כעס? פחד? תדהמה? גופו של ג'וליאן דלק מההילה המקיפה אותו, הוא התחיל להתקרב אל ג'ון.
ג'ון לעומת זאת התרחק, ג'וליאן שחש בפחדו של ג'ון התחיל לדבר בשפה שאותה ג'ון אינו מכיר.
"סוקאל דידד נאו" אמר, מידיו התחילה לעלות רוח כלשהי, הוא קיבץ את גופה לגולגולת סלגלה, הגולגולת התפרצה את עבר ג'ון, ג'ון שניסה להתחמק, הופתע כאשר היא לא תקפה אותו, הרוח תלשה את שרביטו מידו.
"ניסיון עלוב פירזן, לעולם לא תצליח..." אמר ג'וליאן, הוא אחז בשרביט בשתי ידיו, לקול פיצוח ראה ג'ון, ששרביטו נשבר, מתוך השרביט יצא מעין אור בכל הצבעים, כל כך שחור, שהוא לבן, האור היה כל כך גדול, שהיה קטן, ג'ון כמעט איבד את שפיותו, הוא התעלף. אחד המתחרים העיר אותו. כשהתעורר חיפש את שאריות שרביטו, ולא מצא אותו.
???: "אתה חייב לקום! תורך הגיע!"
ג'ון: "וואו תודה רבה לך אדון, אם לא היית מעיר אותי, הייתי מפסיד!"
???: "כן טוב, אממ, לך תלחם...!"
ג'ון יצא מהחדר המתנה, הוא הביט בלוח כדי לראות את חששו, הקרב נגד לא אחר מלואיס.
לואיס כבר עמד על הבמה, ג'ון לא ידע מה יאמר, הוא פשוט נכנס לזירה.
האווירה היית מתוחה, נדמה היה שהקריין כבר פתח את הקרב.
ברגע מבלבל אחד, נפל ג'ון מרגליים לאדמה, הוא לא הבין מה קרה. אבל אז נפל לו האסימון...
ג'ון: "לואיס... פחדן שכמוך, אני אראה לך מה זה, להתעסק עם אלופים."
ג'ון התחיל בהכנת לחש, אותו למד מהספר הקדוש.
לואיס לא האמין למראה עיניו, כוח כלשהו עצר את מתקפת הרוח שלו, ושלח את ג'ון לרצפה.
הוא ידע שזה יהיה קרב קשה, ופתח בריצה כששמע את ג'ון צוחק עליו.
ג'ון כבר סיים את הלחש וחיכה במקומו בשקט מוחלט.
לואיס הלך והתחיל לחפש את ג'ון, לרגע אחד הוא היה שם, ואז הוא כבר לא היה שם...
הוא הלך למקום האחרון שבו ג'ון היה, הוא התחיל לחפש שמה ולא מצא כלום, פתאום שמע קול לוחש.
בדיוק מתחת לרגליו יצא לו דיסק אנרגיה, גדול פי שניים מדיסק רגיל, הדיסק התקרב אל לואיס, ובמהירות שלא יאמנת...
ג'ון הפך את עצמו לאבן פשוטה, השתמש בלחש הדיסק הענק, ושלח אותו על לואיס, הוא שלח את הדיסק במהירות אדירה, והדיסק נשבר לשניים, הקסם הובס.
לואיס חייך, השריון שלו בורך על ידי אבניהם של ארבעת לוחמי הכאוס...
ג'ון החליט להתשתמש בכוח הגדול מכול אשר נודע לו, במהירות אדירה, הוא לחש כמה מילים, מתוך ידיו המחוברות, יצא לו דרקון, הדרקון קרב אל לואיס, לואיס אשר התאבן מרוב פחד, לא יכל לזוז, הדרקון שאג ולואיס לא עשה כלום, הדרקון תקף את לואיס, ובמגע אחד לואיס... נשאר בחיים, הדרקון נעלם.
לואיס רץ אל ג'ון, בעט בו, וברגע שהבעיטה נגעה בג'ון, לואיס נמלא אור, ואז... התפוצץ.
ג'ון שלא הבין מה התרחש, הופתע לגלות שהוא ניצח, הוא אפילו לא התאמץ...
כאשר ישב שוב בחדר ההמתנה, נפלה כוס ממדף מעליו, הכוס כמעט פגעה בג'ון, אך נדמה שפתאום היא שינתה את מסלולה, והתרסקה על הרצפה, שום שבר מהזכוכיות לא פגע בו, ג'ון הוכה בתדהמה, והחל לחשוב...

פרק 13 -
הקריין: "אוקי זה הכל להיום מחר אנחנו נראה את שאר הקרבות, ואיתם את הגמממררררר!!!!! אז התפזרו אנשים, ואל תשכחו, זהו טורניר הליטל פייטר היחיד שאי פעם תוכלו לראות בזמן אמת!"

כל האנשים התפזרו בנוגע למה שאמר הקריין.
ג'ון כבר כמעט הבין מה היה הדבר שמנע מהכוס לפגוע בו, המסקנות שאליהן הוא הגיע:
1. הכוח מגן עליו.
2. הכוח לא רוצה להתגלות, אבל עשה את זה שלא בכוונה.
3. הוא קיבל את הכוח לא מזמן.
4. זה הדבר שפוצץ את לואיס.
5. מאז שקיבל אותו, הכוח פועל תמיד.
6. הכוח מרוקן ממנו אנרגיה, אבל גם מוסיף לו אנרגיה רבה מאוד.

ג'ון חשב על כל זה ולא שם לב שכולם כבר הלכו, רק איש אחד נשאר.
בהביטו באיש, גילה, שזהו ג'וליאן.
<אני יודע שאתה מפחד, אני יודע שאתה נושא את כוחו של השרביט של פירזן>
הוא לא שמע את ג'וליאן אומר את זה, רק פתאום זה הופיע בראשו.
<אני הוא בעל הכוחות החזקים ביותר. לעולם לא תצליח להביס אותי, בן תמותה.>
ג'ון: "אני יכול, אני רק צריך להשתמש בלחש החזק ביותר שלי."
<לעולם לא תצליח, אתה תמות רק 8 שניות אחרי תחילת הקרב.>
ג'ון: "אתה עוד תראה!"
<אתה מתחיל לעלות לי על העצבים, אני אתן לך טעימה קטנה מהכוח של הכל יכול>
ג'וליאן לא זז כלל, ופתאום, משום מקום, הגיע ברק והכה את ג'ון, ג'ון התעוור לכמה שניות, ואז שהביט למעלה, שם לב שהכוח שוב מגן עליו, אבל הוא לא יכל להחזיק עוד הרבה זמן, האנרגיה שלו התרוקנה במהירות עצומה.
<אהה, זה לא רק השרביט מה? זה גם כוחות האלמנטים, וגם האלים, פועלים כדי להציל בן-אנוש עלוב שכמוך.>
ג'ון התעלף, כשהתעורר, מצא את עצמו בחדר ההמתנה, ואז אחר כמה דקות של התאוששות, ראה שהמתחרים מתחילים להגיע, ג'ון היה חלש ופגוע, הוא השתמש בלחש הריפוי שלו כמה פעמים, אבל הוא עדיין לא שיחזר את כל כוחותיו.
הקריין: "שלום לכולם! אתם הגעתם לחלק השני של טורניר הליטל פייטר!!! המתחרים הראשונים להיום הם, פריז ורודולף!".
כעבור כשעה חזר רודולף מנצח מהקרב שלו, כולו נוטף דם.
רודולף ששם לב למבטו המתחלחל של ג'ון אמר: "מה... גם אתה רצחת בדם קר, זוכר? מי אתה חושב שאתה... אל תסתכל עלי ככה."
ג'ון: "אני לא פה כדי לנצח בטורניר... אני גם לא פה כדי לרצוח, אני פה כדי להלחם נגד ג'וליאן."
רודולף החוויר: "אתה... אתה מטורף!!! אם אני עולה נגד ג'וליאן, אני פורש."
ג'ון: "זה ההבדל בינינו."