שלושת האחים

חלק א'-
סיפורם של שלושת האחים:
בתקופת העידן הקדום, נולדו 3 אחים: לואיס, פיירן ופריז. לואיס היה הבכור, פיירן נולד שני ופריז היה האח הקטן. לואיס תמיד לעג לפיירן ופריז: "שני חלשלושים" הוא כינה אותם. אבל לואיס לא ידע שיש להם כוחות חבויים חזקים יותר משלו.
פיירן ופריז תמיד התאמנו יחד למרגלות הר האפלצי. יום אחד לואיס הגיע אליהם כועס.
"לואיס, מה קרה?" שאלו האחים בחשש.
"אני צריך אתכם לקרב הגדול".
"אותנו?"
"הראו לי את כוחכם בקרב קצר נגדי".
"בסדר", אמרו השנים.
לואיס התייצב וקמץ את אגרופיו. פיירן קיפץ על סלע לשפר את עמדתו, וטען את אגרופיו באנרגיית האש.
לואיס הסתער במהירות והכה באגרופו את פריז. פריז הוטח לאחור ובלם בקושי את הנפילה. לואיס אגר אנרגיה בכף ידו וירה כדור ירוק לעבר פריז שהצליב את ידיו והתכונן לספוג את המכה. פיירן שיגר כדור אש בשנייה האחרונה והדף את ההתקפה.
"פריז, תתכונן למערך קרב", לחש פיירן.
"טוב", אמר פריז ופיסק את רגליו.
פיירן ופריז נעמדו גב אל גב. שניהם שלחו את ידיהם במקביל לקרקע לכיוונו של לואיס.
"עכשיו!" צרח פיירן.
שני כדורים יצאו מידיהם. כדורו של פיירן היה כדור אש וכדורו של פריז היה כדור קרח. שני הכדורים הסתובבו זה סביב זה. מנגד, לואיס ירה כדור רעל ענק. המתקפות פגעו זו בזו והתפוצצו. קול הפיצוץ הדהד ועשן סמיך בשלל צבעים נוצר באזור הפיצוץ.
"די!" צעק לואיס.
העשן התפזר ולואיס ניגש אל אחיו.
"זה היה לא רע".
"תודה", ענו שני האחים כאחד.
"אבל עדין לא מספיק," הוא קבע.
האחים שתקו וחיכו להמשך דבריו.
"אין לי ברירה אחרת. בואו איתי. אני אקח אתכם לאימון מזורז אצל אחד מחברי".
"למה אתה לא תלמד אותנו?"
"יש לי דברים חשובים יותר לעשות".
פיירן ופריז הלכו לארגן את חפציהם.
"פיירן, אני מפחד", אמר פריז.
"גם אני".
"משהו קרה ללואיס".
"שמע…" פתח פיירן וכחכח בגרונו.
"עוד לא מלאו לך 10 שנים, אתה ילד קטן", אמר פיירן.
"אל תדאג. אתה תשמור עלי", פריז חייך.
פיירן חייך אף הוא, וחזר לשקוע במחשבות.
"אתה יודע לאן אנחנו הולכים?" שאל פריז.
פיירן עצם את עיניו כלא מקשיב ואמר: "זכור טוב את מה שאני אומר לך עכשיו: גם זהב הוא מתכת וגם מתכת היא זהב".
פריז שקע בהרהורים ואז אמר: "ברור שזהב הוא מתכת! אתה מנסה ללעוג לי".
פריז הסתכל על פיירן בכעס. אבל כשהביט מקרוב, ראה שדמעה קטנה יורדת אט אט על לחיו של פיירן.

חלק ב'
כוכב הלילה
שלושת האחים הגיעו ליער הגשם שלוויל. ביער היה חם ולח במיוחד מה שהיקשה על נשימתם של פיירן ופריז. בשלוויל היו יצורים שפיירן ופריז לא ראו מעולם. חלק מהיצורים היו ארוכים וחלקלקים, בעוד שחלק היו בעלי ארבע זוגות רגלים ושמונה עיניים.
אחרי שעות רבות של הליכה, הגיעו האחים לקרחת יער קטנה. לואיס ניגש בהחלטיות לאחד העצים, שאותו הקיף גרם מדרגות לולייני. הוא החל לטפס ואחיו העפילו בעקבותיו. במרומי העץ ניצבה בקתה. לואיס פתח את הדלת מבלי להקיש בה, ונכנס פנימה. פיירן ופריז נכנסו אחריו. בפינת החדר ישב אדם בעל זקן אפור וארוך.
"שש רגלים אתם?" שאל הזקן.
"כן", ענה לואיס.
"והגעתם לכאן".
"רצינו לראות את הארצ'ר", ענה לואיס בביטחון.
"והמבקש?" שאל הזקן והשתעל.
"לואיס".
"הקשת יגיע מיד".
"באיזו שפה הם מדברים?" לחש פריז לפיירן.
"זו השפה הסודית של שלוויל. תושביה מדברים בדרך משונה".
"לא הבנתי", אמר פריז.
"כאשר הזקן אמר שש רגלים הוא התכוון לשלושה אנשים".
"למה הם מדברים ככה?" שאל פריז.
"הם לא רוצים שיגיעו אליהם פושעים או מרגלים".
דמות בעלת ברדס ירוק נכנסה לחדר ואמרה: "מי מבקש את הקשת?"
"אני. לואיס."
"לואיס?" אמרה הדמות והורידה את הברדס.
"תכיר, אלו אחי: פיירן ופריז".
"נעים לי מאוד. אני הנרי".
"רציתי שהם יתאמנו אצלך לזמן מה", אמר לואיס וקרץ לפיירן.
"מצוין. בואו אחרי ואסדר לכם חדר".
"היו חזקים, פיירן ופריז", נפרד מהם לואיס ויצא מן החדר.
הנרי הוביל את פיירן ופריז אל חדר קטן שבו היו שלוש מיטות קטנות וארון.
"תתארגנו ותנוחו מן המסע. עוד שעתיים אני אקח אתכם לאימון הראשון".
"בשמונה בערב?" התפלא פריז.
הנרי יצא מן החדר מבלי להשיב. השניים התארגנו ונחו עד שמונה בערב.
הדלת נפתחה לרווחה והנרי עמד בפתח.
"בואו".
האחים יצאו בשקט מן החדר וירדו במדרגות המתעקלות.
"באזור הזה של היערות יש סוג צמח מיוחד. אתם תצטרכו למצוא אותו עכשיו".
"עכשיו? בלילה?"
"הצמח הזה בולט באופן מיוחד, כך שתמצאו אותו בקלות".
האחים שוטטו באותו לילה במשך שעות כדי למצוא את הצמח.
"פיירן, בוא תראה", אמר פריז.
פריז הצביע על צמח קטן ומשונה. לצמח היו פרחים קטנים ולבנים שזהרו בחושך כמו הכוכבים. פריז קטף אותו בזהירות. בקרחת היער המתין להם הנרי.
"יפה מאוד. זה הפרח הנכון".
"למה היינו צריכים למצוא דווקא אותו?"
"לפרח הזה קוראים כוכב הלילה, ויש לו יכולות ריפוי מיוחדות".
"אפשר ללכת כבר לישון?" אמר פריז ופיהק פיהוק רחב.
"קחו את הפרח אתכם," אמר הנרי. "לילה טוב."